אתה ישן לידי, זרועותיך עוטפות אותי, ומחממות אותי ומקיפות אותי בריח הנעים שלך. אתה ישן ונושם לתוך צווארי, הרגליים שלנו מסובכות אחת בשניה. אני ערה אבל לא זזה ממך, לא רוצה להעיר אותך או להתרחק מגופך. אני מסתכלת החוצה מהחלון, שלג נופל לאט מהשמיים כמו חתיכות כותנה, צפות באוויר ונוחתות בעדינות על ערימת שלג שכבר קיימת. אתה מתעורר ומנשק את עורפי, אני מסתובבת ומנשקת אותך, אחר כך אנחנו מביטים אחד בשני, עוברות הדקות שמבטנו צלובים, זה מרגיש כאילו ערו כמה ימים שטופי שמש חמימים עד שאתה עוצם את עינייך ומנשק אותי שוב, את שתיי, צווארי, עורפי, ועיניי העצומות.אתה מלביש אותי לאט כששנינו מצחקקים מפעם לפעם, אתה מנשק את אפי ואומר שהפרצוף הזה שאני עושה כשהוא מלקק את פניי הוא אומר שזה אותו פרצוף שאני עושה כשאני מלקקת לימון. אני צוחקת. אנחנו יורדים למטה ומשחקים מישחקים מישחקי וידאו, מישק מירוצים בסיסי שלימדת אותי, אני מפסידה ומתחילה את המשחק מחדש, הפעם אני ממש קרובה לניצחון ואתה מתחיל לדגדג אותי, אני מנסה להלחם בצחוק אך ללא הצלחה, אני עוזבת את השלט ומתחילה לצחוק צחוק קולני בלטי נשלט, אתה עוזב את השלט שלך ומתנפל עליי בנשיקות ודגדוגים. אני מקללת אותך, באנגלית ובעברית, אפילו שאתה לא מבין עברית אטבל נגמרו לי הקללות שאני יודעת באנגלית. אתה מפסיק לדגדג אותי ואני מתנשפת וכועסת. אתה צוחק ואומר שזה מצחיק שאני צוחקת בלי שליטה ואז מפסיקה ומתרגזת. אני מגלגלת את עיניי והוא מציע שנאכל. אנחנו עולים למעלה למטבח ומכינים קורנפלקס, אני אומרת שאני גרועה בלבשל אבל הקורנפלקס שלי הוא הקורנפלקס הטוב בעולם וממשיכה לדבר על דברים רנדומלים ולא חשובים. אני זוכרת איך היינו שמחים, איך צחקנו ביחד, איך נישקנו, איך חיבקנו, איך אהבנו. צעירים חסרי דאגות, מסתכלים על הכאן ועכשיו, לא מביטים לאחור, או לעתיד.
ואז אני פוקחת את עיניי, ואני לבד.
אני בישראל, ואתה בארצות הברית.
אני שוכבת במיטתי והאלבום שלנו מתחת לכרית. הדבקת בו את הכרטיסים שהכנתי לך בכל חודש, ותמונות שלנו, צעירים מאוהבים חסרי דאגות.
אבל זה כבר שנתיים אחרי שנפרדנו, אז בשדה התעופה בניו יורק. אמרת שאתה אוהב אותי ותמיד תאהב, אמרת שעוד ניפגש, שזו לא פרידה לתמיד. סירבתי להגיד goodbye ואתה אמרת בשבילי.
וככה זה נגמר.
');){kind=link}