משהו שכתבתי שנה שעברה...

לא היינו צריכים לבוא לפה, כשאבא לקח את אמא לסיבוב באסם. היינו צריכים להשאר בית ולראות טלוויזיה כמו שאבא אמר לנו. אבל תום לקח לי את השלט! הוא לא הסכים לראות איתי משהו ששנינו רוצים. וגם שוב יש עכברים במטבח ואני פוחדת מעכברים.. היינו צריכים להשאר בבית.

״קדי...״ תום לחש לכף ידי ״אני מפחד״
״די תום, הכל יהיה בסדר״ ניסיתי להרגיע אותו. ליטפתי את שיערו הזהוב בידיים רועדות. הוא התקרב כמה צעדים אלינו ותום הסתתר מאחוריי. רעדתי בפחד. הרגשתי איך הכל מתהפך לי בבטן ואיך שעיניי מתמלאות בדמעות. רציתי לצרוח, רציתי לכבות. אבל אני לא יכולה. אני חייבת להשאר חזקה בשביל תום.
״אבא״ קולי רעד מפחד ״אל תפגע בנו, אנחנו לא נספר! אני מבטיחה״ הייתי כבר על סף דמעות ״לא נספר שרצחת את אמא! בבקשה!״
הוא התקרב עוד ועוד. בצעדים מאיימים ורקיעות. ״אבל אני לא יכול לסמוך עלייך, קד״ הוא אמר וגרם לצמרמורות לעבור בגופי. אבא הידק את אחיזתו בסכין הגדולה. הוא הביט בנו במבט קשה וחסר רחמים. טיפת דם החליקה מהסכין ונחטה על הרצפה. חשבתי שאפשר לשמוע את צליל הנחיטה מהמרחקים. ניסיתי שלא להביט באמא ששכבה מאחוריו על הרצפה כשהחזה שלה מחורר וחולצתה מגואלת בדם שלה. אני בטוחה שהדם שעל חולצתה עוד חמים, אני אומנם בת שתים עשרה אבל אני כבר יודעת הרבה, אני יודעת שהדם שלה עוד לא התקשה ועוד לא התקרר, אני יודעת שגם יקחו ימים עד שהיא תתחיל להסריח ורק אז זה יעלה חשד. אבל עד אז, מי יודע מה אבא יכול לעשות לנו.
״לא, אבא. בבקשה״ דמעות החלו לזלוג על לחיי ״אנחנו אוהבים אותך״ בבקשה שזה יעזור, אני לא רוצה שאבא יכאיב לי שוב, או לתום. אני מעדיפה את החגורה שלו, או את הכפכף. אבל לא, רק לא את הסכין שלו.
״אני מפחד ממנו קדי״ תום אמר ״אני לא אוהב אותו״
אוי לא! למה תום? למה היית חייב לדבר? למה? אבא ירביץ לך תום! אני לא יכולה להגן עליך יותר. באמת שניסיתי.. תום אתה רק בן ארבע, אתה צעיר מידי... למה אני לא יכולה להגן עליך ממנו יותר? למה?

"תחזיר אותו!" צרחתי והידקתי את תום לגופי "תחזיר לי אותו עכשיו! מה עשית! מפלצת!" הרגשתי שאני נשברת אני רוצה את אח שלי בחזרה! הוא שלי, הוא קטן מידי... זה לא יכול להיות. "תום!" צרחתי אל גופתו הקטנה, רציתי שיחיה, חיכיתי לנס, רציתי שאח שלי הקטן יפקח שוב את עיניו ויחייך אליי "תום, בבקשה תענה לי!! תום!" צרחתי ואז נגמרו כוחותי להמשיך להלחם "תום..."לחשתי "אני אוהבת אותך.." ואז הרגשתי זרוע חזקה שמרימה אותי מתום ומנתקת אותי ממנו.

"לא!!" צרחתי ובעטתי לכל הכיוונים "תחזיר לי אותו!" 

הרגשתי את הכעס גועש בתוכי, את הכאב העולה ומציף אותי. אני לא אתן לו לצאת מזה בחיים. הכתי אותו הכי חזק שיכולתי.

הוא צחק.

צחוק מריר ורשע.הבטתי אליו בכעס וכאב. איך הוא מסוגל לחיות עם זה? להרוג את אשתו ובנו ולהתעלל בבתו. לא נותרה בו אנושיות. נשארה רק מפלצת. איבדתי את אימי, את אחי ואת האב שהאבתי. ובדקירה קרה בתוך החזה, איבדתי גם את חיי.