עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
DownShanti ManMissxoxoLonely guygamer girlלואיס
חולמתEmo LifeHere To Loveנערת הגורלGhost DogTigerLily
see from the heart

HP
Peter Pan
Stardust
Inkheart
Easy
We Were Liars
Project Rosie





52 ימים

08/06/2015 02:20
Kedish
חיים, כאב, אהבה, בית
אני שוכבת במיטה ומנסה להרדם. קצת קר לי פה לבד, והשמיכות רק נחות על גופי אבל לא מחבקות. המספר שכתבתי בבוקר עדיין נראה על מפרק ידי, אפילו שהתקלחתי הוא לא יורד. אולי אני אמורה להשאר פה ולא לחכות למחר. פשוט להמשיך לחיות את היום הזה ולעצור את הזמן. קשה לי לחשוב שנישאר לי כל כך מעט פה. 
שאלתי אותו מוקדם יותר אם הוא מתרחק ממני כדי להפגע פחות כשאעזוב. הוא לא ענה, אבל הדמעה שזלגה לאט מעינו הימנית ענתה בשבילו. רציתי להגיד לו שהוא יהיה בסדר, שיש לו עוד חיים שלמים לפניו ואני הייתי סתם עוד פרק קצר בחיו. המילים כמעט עפו משפתיי, אבל משהו עצר אותן. סוג של אשמה ומבוכה שנעלו את שפתיי ומנעו מכל צליל חלש לברוח החוצה.
איך אני יכולה להגיד דבר כזה? איזה זכות? באתי לפה, שיניתי את חייו כמו שהוא שינה את שלי. שנתיים של אהבה ודאגות, מכשולים וזכיות. למדו הכל אחד על השני והרבה דברים חדשים על עצמינו. למדנו שזה בסדר להשבר וזה בסדר להראות כאב, למדנו לאהוב ללא גבולות. למדנו להסתכל קדימה בציפיה ולהתעלם מהעבר. למדנו כמה מילים קטנות יכולות לעודד וכמה ששתיקה יכולה לפגוע. חווינו כאב אמיתי על בשרינו, ולא כאב פיזי. אז אני שואלת את עצמי במבוכה שלא תיאמן, אין אני מעזה לנסות ולעודד אותו במצב כזה כשאת עצמי אני לא יכולה לעודד? איך לשקר לו שיהיה בסדר למרות שאני יודעת שלא?
והכי כאב לי לראות את הכאב שלו, כשאני יודעת שלו יהיה יותר קשה. 
את עצמי אני איכשהו מחזיקה בציפיה שאחזור הביתה סוף סוף. שארגיש שייכת. שלא ישנאו אותי בגלל שאני ישראלית. מחזיקה בציפיה שאחזור הביתה. שאחזור למשפחה שאני אוהבת ללא גבולות. שאחזור לחברים עם מנטליות כמו שלי, שלא יחשבו שחברות זה מאינטרסים, או רק לתקופת זמן מסויימת. מחזיקה בציפייה שאחזור לחיים שלי, לעתיד שלי, לישראל.
אז לו יהיה יותר קשה, הוא נישאר פה באותה מציאות מחורבנת, באותה פנטזיה מנופצת, באותה אמת מרירה ש"ביג אולד פאקינג אמריקה" לא כזאת נחמדה, ובעצם די קרה ובודדה. הוא נישאר פה עם אנשים קרים וחברות מזוייפת. הוא נשאר פה עם עתיד לא ידוע, תמיד לא שייך, תמיד לבד. ואני משאירה אותו פה. 
עמוק בלב שנינו יודעים שגם אם יכולתי לא הייתי נשארת, ואם הייתי יכולה לטוס מחר הייתי עוזבת הכל והולכת. 
אז מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב? 
כלום. 
אני יכולה רק לחבק אותו בזמן שעוד נותר לי ולקוות לטוב.

הסטייליסטית לירוןתיאו
עידן אורגד
08/06/2015 08:46
מקסים




Myblogs
israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=857243
עידן אורגד
11/06/2015 09:24
מקסים
www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=3048957&forum_id=20766
תיאו
08/07/2015 03:00
אני אוהבת את הכתיבה שלך!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש

Get a tattoo
Attend my parents' funeral
Travel alone
Write a book
Learn to play an instrument
Make a difference

Do I Want To Know-Arctic Moneys
Heroes-Manz Zelmerlow
Under The Bridge-Red Hot Chilli Peppers
Are You Mine-Arctic Moneys
Take Me To Church-Hozier