עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
DownShanti ManMissxoxoLonely guygamer girlלואיס
חולמתEmo LifeHere To Loveנערת הגורלGhost DogTigerLily
see from the heart

HP
Peter Pan
Stardust
Inkheart
Easy
We Were Liars
Project Rosie





שלוש שנים

11/12/2014 02:19
Kedish
שלוש שנים באמריקה זה מלא זמן. בתחילת השנה הראשונה הרגשתי נורא לבד. הוציאו אותי מהבית שלי, מהמשפחה שלי, מהלב שלי וזרקו אותי לקופסא שעפה 11 שעות, מלאות בבכי, לארצות הברית. רציתי לחזור ללב הקטן והעזוב שלי שנשאר בישראל עם המשפחה ועם הבית. היו ימים שלא רציתי לצאת מהמיטה, והייתי נשארת בחושך לבד בחדר כל היום. אחרי כמה חודשים זה השתפר, הכרתי כמה בנות ישראליות ועוד כמה מארצות אחרות עם סיפור דומה לשלי. הכרתי את חבר שלי, שכמה שזה מביך ותלותי להודות, הציל אותי מלטבוע בדמעות של עצמי מגעגועי אל ליבי. בשנה השנייה זה היה הרבה יותר קל ואפילו כיף לגור פה, למרות שכל החברים שלי עזבו ונשארו איתי רק ידיד וחבר שלי, היה לי כיף. מצאתי את עצמי נהנת מהצופים ומדריכה ותורמת, היה לי פחות קשה בלימודים, חבר שלי תמיד היה במצב רוח מצויין שמאפיין את שכבת י"ב פה באמריקה, חסרי דאגות. נהניתי מכל שנייה. אם זה בפרום, או בצופים, או באוטו עם חבר שלי בדרך הביתה. בית... קראתי למקום הזה בית. הבעיות התחילו עכשיו, בתחילת השנה השלישית. המעבר כבר נהיה ארוך מידי ולא מרגיש יותר כמו חופשה ארוכה. הבן אדם היחיד שגרם לי להרגיש שייכת לאן שהוא במקום השונה הזה עזב ללימודים בעיר אחרת, מבית ספר כבר לא איכפת כי ה"חברים" שיש לי שם לא באמת חברים אלא סתם ידידים ושוב אני לבד, בארץ שונה, מתגעגעת לליבי שנשאר מעבר לאוקינוס בביתי.

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש

Get a tattoo
Attend my parents' funeral
Travel alone
Write a book
Learn to play an instrument
Make a difference

Do I Want To Know-Arctic Moneys
Heroes-Manz Zelmerlow
Under The Bridge-Red Hot Chilli Peppers
Are You Mine-Arctic Moneys
Take Me To Church-Hozier